על המילה "גמילה"

ולמה אני לא משתמשת בה

"למה את קטנונית על המילה גמילה"

"זו כולה מילה"

"כולם משתמשים בה, זה מה שרגילים"

לפני כמה שנים עברתי תהליך אישי שאיפשר לי להסתכל על העולם מזוויות שונות ולבחון כל דבר. זה קצת כמו לצאת מהמטריקס, אני לא יכולה לחזור בחזרה, ואין משהו שאני עושה או אומרת שאני לא בוחנת וחושבת. אני לא מקבלת שום דבר "כי ככה זה תמיד היה" או "זה מה שרגילים".

היום הרבה יודעים ויודעות שכשאנחנו נפרדות מהחיתול אנחנו עושות הרבה דברים, אבל אנחנו לא "גומלות". אנחנו לא מעבירות אף פעוט או ילד תהליך של גמילה כי הוא לא מכור לכלום, הוא פשוט עושה פיפי וקקי כשיש לו. 
גמילה זו מילה שטעונה במשמעויות, אסוציאציות וקונוטציות שרלוונטיות לה- ואף אחת מהן לא שייכת לפרידה מחיתולים. 

"אבל זה לא מזיק"

אז זהו, שכן.

בלתי אפשרי לנתק מילים מהמשמעויות החברתיות והתרבותיות שלהם, וכשמילה מסויימת טעונה במשמעות מסויימת- זה משפיע.

אם נראה את זה כאילו אנחנו הולכים ל"גמילה", "לגמול אותו", זה קצת כאילו אנחנו יוצאים למלחמה, זה גם נשמע מאוד מייאש, ואמורה להיות פה איזו תוצאה, ומתי היא תגיע? מתי הוא יהיה "גמול"? מה לא בסדר עם הילד שלי? מה לא בסדר עם מה שאני עושה?

אם נסתכל על זה בלי הפילטרים והפרשנות נראה פעוט שעושה פיפי וקקי, ההורים מרידים לו את החיתול ואז מלמדים אותו ברגישות ובהובלה שלהם לעשות בסיר/שירותים. 

כשהורים מאמצים את זווית הראייה הזו (שמושפעת מבחירת המילים) הם הרבה פעמים מגיעים עם פחות ציפיות ועם יותר סבלנות והבנה שמעכשיו חיים בלי חיתול ולומדים לאט לאט משהו חדש.

הדבר הכי חשוב, "הסוד הגדול" בפרידה מהחיתולים בגישה שממוקדת בקשר- הוא הדרך שלנו ההורים להתייחס לפרידה מהחיתולים. כאן נמצא הכל.

מילים הן משמעותיות, מילים יוצרות את המציאות שלנו, זו השפה שלנו והיא חשובה.

זה שעד לפני כמה שנים זו הייתה המילה הרווחת לא אומר שהיא המדויקת או המיטיבה ביותר. 
איפה היינו אם לא היינו מערערות על הסדר הקיים?
איפה היינו אם לא היינו פוקחות עיניים ושואלות- האם זה מדויק? האם זה מתאים?