על בכי ושינה

או: אין מילה כזו "להשין"

כשהבן שלי היה תינוק הכל היה סביב השינה. מתי ישן, כמה ישן../ זה היה מאוד מתסכל ולא פשוט. כי תינוקות.. וואלה.. לא ממש ישנים. איפה מי שאומרת "תשני בזמן שהתינוק ישן"?.. ממש.

ולמרות שאני רוצה להאמין שגם אז הייתי קולית- כשהבת שלי נולדה הייתי יותר.

איתה משהו השתנה, איתה מצאתי שאני כבר לא מתעסקת עם ענייני השינה. אני לא "מרדימה". זה לא אומר שאני מניחה אותה והיא נרדמת, כן? יש מעט מאוד תינוקות כאלו. אני פשוט לא מתעסקת בזה. אני לא סופרת כמה ישנה, וכמה שעות, ומתי קמה, ומתי התעוררה.
 

אני מניחה שכשהיא צריכה לישון היא תישן, ואני מספקת את התנאים לזה. אם היא מקטרת ואני מבינה שזה קיטור של עייפות- אני עושה מה שעובד. ו"מה שעובד" משתנה מתקופה לתקופה.

אבל אני לא "מתעסקת" בזה, בטח לא כמו שהתעסקתי בעבר.
 

והמשמעות של זה- אני לא מתוסכלת.

אני לא עובדת בלהרדים.

אני מחבקת ואוהבת ומדברת ומאפשרת סביבה רגועה כשהיא עייפה.
אם אני רואה שהיא מתעצבנת וחסרת מנוחה- אני משנה אווירה. עוברת חדר... מניחה אותה רגע... מה שעובד. מנסה להקשיב לה, מה היא מנסה לומר לי? אולי היא צריכה לצאת רגע מהסיטואציה?

ובכי, בכי זה דבר נהדר, זו צורת תקשורת.
אני פחדתי מבכי.

אני קוראת לכן שקוראות את זה- אל תפחדנה מבכי. אנחנו יותר מדי מנסות להפסיק את הבכי, וזה מובן- כי זה לא נעים (בלשון המעטה). זה אפילו מעורר חרדה. אבל זו הדרך שלהם לתקשר, זו הדרך שלהם לדבר איתנו.
ואנחנו שם מכילות אותם וקשובות להם. 

 

לא קרה לכן שהייתן צריכות לפרוק עצבים/כעס/עצב/תסכול- ובכיתן? והרגשתן יותר טוב אחרי הבכי? שחרור? הקלה?
לפעמים הם בוכים מתסכול על משהו שהיה לפני כמה שעות בכלל, וזו הדרך שלהם לפרוק אנרגיה. ואז הם צריכים אותנו שניתן להם את זה, שניתן להם לבכות.

לא במובן של "ביי חמודה, CRY IT OUT", ממש לא.

 

לפעמים אני מוצאת את עצמי עם מאיה בידיים, והיא בוכה ואני כבר מזהה שזה בכי של פורקן. היא צריכה לבטא משהו. ואני שם איתה, מאפשרת לה. 
ברגע שהבנתי שזו בכלל אפשרות, שיש סוג כזה של בכי, נפתח ערוץ חדש של תקשורת בינינו. לא כל בכי הוא זעקה של רעב/צמא/עייפות/חום/קור. לפעמים זו פשוט דרך לבטא קושי, וזה טוב לתת לו להתבטא.

ולעניין השינה: לא יכולה "להשין" אותה (בכוונה אין מילה כזו). היא תישן. אני רק אהיה שם בשבילה. ואם היא בוכה ומתוסכלת אז אולי היא צריכה משהו אחר באותו הרגע, ואחרי שתקבל אותו תוכל להיות פנויה ונינוחה לשינה.
 

שינה, אוכל, צרכים (פיפי-קקי), אלו הדברים שאנחנו פחות יכולות לשלוט בהם (על אף שמאוד היינו רוצות). 
כדי לישון תינוקות צריכים רוגע, שלווה, שקט אולי. אין כזה דבר באמת "להרדים". יש לאפשר תנאים מתאימים לרוגע מספיק, כדי שהתינוקת תוכל להיכנס לשינה. 

אין כזה דבר "להרדים"! זו פיקציה שמביאה איתה מלא רגשות אשם ו"מה אני עושה לא בסדר".
אי אפשר להרדים אף אחד.
אף פעם.
(אלא אם לכן יש לכן חץ הרדמה, ובמקרה הזה אני רוצה שתירו אותו גם עלי, כי אני עייפה!)

אתן נהדרות!

אתן נפלאות!

אל תפלו לבור רגשות האשם.

אתן לא מפספסות כלום.

אתן עושות הכל בסדר.

כמה קישורים שאולי יעניינו אותך:

הסתגלות הדרגתית בגן: מה עושים כשהגננת לא מאפשרת?

החששות והפחדים בפרידה מחיתולים ואיך להתמודד איתם

על תיוגים ושבחים, ולמה אני לא אומרת "כל הכבוד"